מדיניות פרטיות: מדוע היא כה חיונית? 13

המניעים העיקריים והדרישות החוקיות לכתיבת מדיניות פרטיות הם כדלקמן:

מניעים עיקריים לכתיבת מדיניות פרטיות:

1. איסוף נתונים וחיזוק פעילות עסקית - נוכחות מקוונת מאפשרת איסוף קל של נתונים רבים ושונים על מבקרים באתר או בעמוד נחיתה, באמצעות קוקיז, פיקסלים, ריטרגטינג, גוגל אנליטיקס, טופס יצירת קשר, היסטוריית קניות, פרטי חשבון ועוד. איסוף זה נועד לחזק את הפעילות העסקית והקשר עם המתעניינים בשירותים.
2. דרישות פלטפורמות שונות - פלטפורמות רבות כמו פייסבוק, גוגל ואפל מחייבות הצגת מדיניות פרטיות מלאה. העדר מדיניות כזו עלול לגרום לתקלות משמעותיות, להרחקת פרסומים, אפליקציות או קישורים מהפלטפורמה, ואף לסגירת חשבון. פייסבוק, לדוגמה, בודקת באופן פעיל את קיומה של מדיניות הפרטיות בקישורים שבפרסומות.
3. הימנעות מהפרת חוק ומתביעות - ללא מדיניות פרטיות המוצגת כנדרש, מתועדת ומוסכמת, אתם עלולים להיחשב כמפרים את פרטיות גולשיכם, משתמשיכם ולקוחותיכם. הפרה כזו מקנה לכל אחד מנשואי המידע עילת תביעה נגדכם.
4. הגנה עצמית מפני סיכונים משפטיים - מדיניות פרטיות "נתפרה" לצרכים ולדרכי הפעילות הספציפיים של אתר מסוים. העתקת מדיניות מאתר דומה עלולה לא להגן עליכם כנדרש במקרה של תביעה או דרישת תשלום, מכיוון שהיא לא תתייחס למצב שנוצר באופן הולם.
5. הימנעות מהפרת זכויות יוצרים - מדיניות פרטיות נחשבת ל"יצירה" על פי חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007. העתקתה מהווה הפרת זכויות יוצרים, ובעל זכות היוצרים (שלרוב הוא עורך דין המתמחה בקניין רוחני) עלול לתבוע פיצוי סטטוטורי של עד 100,000 ש"ח.
6. הגברת תשומת הלב לפרטיות - דברי החקיקה המודרניים בארץ ובעולם, כמו גם הפסיקה, מעניקים משקל משמעותי יותר לשאלות של הפרת פרטיות. קיימים פיצויים סטטוטוריים הקבועים בחוק, קנסות עתק ב-GDPR האירופי, והנחיות ספציפיות של הרשות להגנת הפרטיות שמגבירה את האכיפה.

דרישות חוקיות לכתיבת מדיניות פרטיות:

1. חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981:
   • החוק קובע כי הפרת פרטיות כוללת בילוש או התחקות אחר אדם העלולים להטריד אותו, ושימוש או מסירת ידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם שלא למטרה שלשמה נאספה.
   • הפרת הפרטיות מותרת בקבלת הסכמה מדעת, במפורש או מכללא.
   • מדיניות הפרטיות נועדה לענות על חובה זו ולמסור בידי מי שנאסף אודותיו מידע, פירוט הוגן, נכון ומלא של:
     • עצם איסוף המידע.
     • תוכן המידע הנאסף.
     • כל השימושים שיבוצעו בו.
     • כיצד המידע נאסף.
     • למי המידע יועבר.
     • כיצד ניתן לקבל פרטים, לתקן או למחוק את המידע.
2. הנחיות הרשות להגנת הפרטיות ("רמו"ט" בשמה הקודם):
   • הנחיות אלו מהוות מקור חשוב להבנה מעמיקה יותר של החובות המוטלות על בעלי המידע. הרשות אף מצהירה כי אכיפת הפרטיות תלך ותתגבר עם חלוף תקופת החסד, וקיימת הצעת חוק לתיקון חוק הגנת הפרטיות שתעניק לה כלים חזקים יותר לאכיפה.
3. חוק התקשורת (בזק ושירותים):
   • גם כשמבקשים לשלוח למשתמשים מסרים פרסומיים ("ספאם חוקי"), ישנן דרישות חוקיות שצריך לעמוד בהן מכוח חוק זה. מדיניות הפרטיות היא המקום המתאים להתייחס לדרישות אלו ולקבל הסכמה לשליחת מסרים.
4. תקנות הגנת הפרטיות ואבטחת המידע האירופיות (GDPR):
   • אם המידע הנאסף מתייחס גם לאנשים הנמצאים באירופה, חלות גם הוראות ה-GDPR. תקנות אלו נתנו "משנה תוקף" לדרישה לפירוט הוגן, נכון ומלא של איסוף המידע, תוכנו והשימושים בו. ה-GDPR כולל קנסות עתק על הפרות.
     
     

     היעדר מדיניות פרטיות או מדיניות פרטיות שגויה עלולים להוביל לסיכונים משפטיים ועסקיים משמעותיים:

     סיכונים משפטיים:

     • הפרת חוק הגנת הפרטיות: ללא מדיניות פרטיות מוצגת כנדרש, מתועדת ומוסכמת, אתם עלולים להיחשב כמפרים את פרטיות גולשיכם, משתמשיכם ולקוחותיכם. חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981, קובע כי הפרת פרטיות כוללת בילוש או התחקות אחר אדם שעלולה להטריד אותו, וכן שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר שלא למטרה שלשמה נאספה. ההפרה מותרת בקבלת "הסכמה מדעת, במפורש או מכללא".
     • הפרת חובת מסירת מידע: ההנחיות של הרשות להגנת הפרטיות (רמו"ט לשעבר), יחד עם חוק הגנת הפרטיות, מחייבות למסור למי שנאסף אודותיו מידע – פירוט הוגן, נכון ומלא של עצם האיסוף, תוכן המידע הנאסף וכל השימושים שיבוצעו בו. מדיניות הפרטיות נועדה לענות לחובה זו, וללא מדיניות כזו, דרישות החוק לגבי קביעת מטרה נכונה, פירוט אופן האיסוף והשימוש במידע לא יקוימו במלואן.
     • חשיפה לתביעות: אי עמידה בדרישות החוק והנחיות הרשות עלולה להקנות לכל אחד מנשואי המידע עילת תביעה נגדכם אם יגלה כי פרטיותו הופרה.
     • הפרת חוק התקשורת: גם כאשר מבקשים לשלוח למשתמשים מסרים פרסומיים ("ספאם חוקי"), ישנן דרישות חוקיות שצריך לעמוד בהן מכוח חוק התקשורת (בזק ושירותים), והמקום המתאים לכך הוא במדיניות הפרטיות ובעת מתן ההסכמה לה.
     • הפרת GDPR: אם המידע הנאסף מתייחס גם לאנשים הנמצאים באירופה, חלות עליכם גם הוראות ה-GDPR (תקנות הגנת הפרטיות ואבטחת המידע האירופיות), שקובעות קנסות עתק על הפרות.
     • פיצויים סטטוטוריים וקנסות: דברי החקיקה המודרניים בארץ ובעולם, וכן הפסיקה, מעניקים משקל משמעותי לשאלות של הפרת פרטיות. החוק קובע פיצויים סטטוטוריים. הצעת חוק לתיקון מס' 13 בחוק הגנת הפרטיות נועדה להעניק לרשות להגנת הפרטיות כלים חזקים יותר לאכיפת ההגנה על פרטיותנו, והרשות מצהירה כי אכיפת הפרטיות תתגבר לאחר תום תקופת החסד.
     • הפרת זכות יוצרים (בהעתקת מדיניות): העתקת מדיניות פרטיות מאתר אחר מהווה הפרת זכות יוצרים, שכן מדיניות פרטיות היא "יצירה" כהגדרת חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007. בעל זכות היוצרים (שלרוב הוא עורך דין המתמחה בקניין רוחני) עשוי לתבוע אתכם לפיצוי סטטוטורי קבוע של עד 100,000 ש"ח.

     סיכונים עסקיים:

     • הסרה מפלטפורמות: פלטפורמות רבות כמו פייסבוק, גוגל ואפל מחייבות הצגת מדיניות פרטיות מלאה. היעדר מדיניות או מדיניות שגויה עלול לגרום לתקלות משמעותיות, להרחקת פרסום, אפליקציה או קישור שלכם מהפלטפורמה, ואף לסגירת חשבונות. פייסבוק, למשל, בודקת באופן אקטיבי את קיומה של מדיניות פרטיות בקישורים שבפרסומות.
     • חוסר הגנה משפטית: מדיניות פרטיות מועתקת לא תגן עליכם ביעילות מכיוון שהיא נתפרה לצרכים ולאופן הפעילות של אתר אחר. במקרה של תביעה או דרישת תשלום, קיים סיכון שהמדיניות המועתקת לא תתייחס כנדרש למצב שנוצר ולא תספק הגנה.
     • פגיעה במוניטין וביחסי לקוחות: מצב שבו חשבון של לקוח נסגר והוא מורחק מפלטפורמה עקב היעדר מדיניות פרטיות מתאימה, עלול להיות קשה להסבר ולפגוע ביחסי העבודה עם הלקוח.
     • קשיי הסברה: קשה להסביר ללקוח מצב שבו חשבונו נסגר והוא הורחק מפלטפורמה בגלל היעדר מדיניות פרטיות נכונה.
     • היעדר שקיפות: אי מסירת מידע מלא על אופן איסוף הנתונים ושימושם, יוצר חוסר שקיפות מול המשתמשים, העלול לפגוע באמון.

     לסיכום, מדיניות פרטיות יסודית ונכונה חיונית על מנת להימנע מסיכונים משפטיים חמורים ופגיעה בפעילות העסקית.
     

     פלטפורמות וגופים רגולטוריים משפיעים באופן מהותי על הצורך במדיניות פרטיות מקיפה וספציפית, וזאת מכמה סיבות עיקריות:

     1. דרישות רגולטוריות וחובות חוקיות:

        • חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981: קובע כי איסוף מידע על אדם, בילוש אחריו או שימוש במידע פרטי שלא למטרה שלשמה נאסף, נחשבים כהפרת פרטיות. עם זאת, הפרת הפרטיות מותרת בקבלת הסכמה מדעת, במפורש או מכללא. מדיניות הפרטיות נועדה למלא חובה זו על ידי מתן פירוט הוגן, נכון ומלא לגבי עצם האיסוף, תוכן המידע הנאסף וכל השימושים שיבוצעו בו. ללא מדיניות פרטיות מוצגת כנדרש, אדם ייחשב כמפר את פרטיותם של גולשים, משתמשים ולקוחות.
        • הנחיות הרשות להגנת הפרטיות (רמו"ט): מהוות מקור חשוב להבנה מעמיקה של החובות המוטלות על גופים האוספים מידע, ומחייבות מסירת פירוט הוגן, נכון ומלא של איסוף המידע, תוכנו ושימושיו. הרשות אף מצהירה כי אכיפת הפרטיות תלך ותתגבר עם חלוף תקופת החסד.
        • תקנות הגנת הפרטיות ואבטחת המידע האירופיות (GDPR): אם המידע הנאסף מתייחס גם לאנשים הנמצאים באירופה, חלות גם הוראות ה-GDPR, אשר נתנו "משנה תוקף" לדרישות הפירוט. ה-GDPR קובע קנסות עתק על הפרות פרטיות.
        • חוק התקשורת (בזק ושירותים): קובע דרישות חוקיות לשליחת מסרים פרסומיים ("ספאם חוקי"), ועל דרישות אלו יש לעמוד במסגרת מדיניות הפרטיות ובעת מתן ההסכמה.
        • חקיקה מודרנית ופסיקה: מעניקים משקל משמעותי לשאלות של הפרת פרטיות, עם פיצויים סטטוטוריים וקנסות עתק.

     2. דרישות פלטפורמות מקוונות:

        • חיוב על ידי פלטפורמות: פלטפורמות רבות, כמו פייסבוק, גוגל ואפל, מחייבות במקרים מסוימים הצגת מדיניות פרטיות מלאה.
        • השלכות אי-עמידה בדרישות: היעדר מדיניות פרטיות עלול לגרום לתקלות משמעותיות ואף להרחקת פרסומים, אפליקציות או קישורים שלכם מהפלטפורמה. לדוגמה, פייסבוק בודקת את קיומה של מדיניות הפרטיות בקישורים שבפרסומות, והיעדרה עלול להוביל לסגירת החשבון. מצבים דומים מתרחשים בחנויות האפליקציות של אפל או בפרסום בגוגל. מצב כזה עלול להוביל לכך שלקוח יגלה שחשבונו נסגר והוא הורחק מהפלטפורמה, דבר שקשה להסביר לו.
        • הצורך במדיניות מותאמת אישית: פלטפורמות עשויות לאפשר עבודה עם מדיניות כללית, אך במקרה של תביעה או דרישת תשלום, מדיניות שאינה מותאמת באופן ספציפי לצרכי האתר ודרכי פעילותו, פשוט לא תגן על המשתמש. העתקת מדיניות פרטיות מאתר דומה עלולה גם להוות הפרת זכות יוצרים.

     לסיכום, פלטפורמות וגופים רגולטוריים יוצרים סביבה הדורשת מדיניות פרטיות מקיפה, מפורטת ומותאמת אישית, המספקת את כל המידע הנדרש בחוק ובהנחיות: איזה מידע נאסף, כיצד הוא נאסף, אילו פעולות יבוצעו בו, למי יועבר, וכיצד ניתן לתקן או למחוק אותו. אי עמידה בדרישות אלו חושפת את הגורם המפר לתביעות, קנסות, ופגיעה בפעילות העסקית.